במאמר בתי הדין הרבניים אל מול בתי המשפט לענייני משפחה נעמוד על הדומה והשונה במספר נושאים ספציפיים
הן בפן המהותי והן בפן הפרוצדרלי בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה ,הבדלים הרי גורל אשר יש בהם כדי להגיע לתוצאות הפוכות לעיתים בין ערכאות בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה באותו תיק המובא בפניהם
לעיתים אף ימנע אזרח מלפנות לערכאה זו או אחרת נוכח ההבדלים המשמעותיים כפי שיפורטו להלן:
עו"ד אודליה חן 28.01.18
1. סדרי הדין
הגשת כתבי טענות ושיטת הטיעון
שיטת הטיעון בבתי הדין הרבניים הינה שיטת טיעון בעל פה , יש צורך בפתיחת תיק בלבד בסוגייה בה מבקשים כי בית הדין ידון בה אשר אינו נתמך ואינו "נדבק" לכתבי הטענות בעוד שבבית המשפט לענייני משפחה יש להצמד לכתבי הטענות בלבד לרבות הנספחים שצורפו.
לא ניתן כלל להוסיף כל טענה נוספת בעל פה שלא נכתבה בכתבי הטענות שהרי יטען מיידית להרחבת חזית בעוד שבבית הדין הרבני יש אפשרות "להפתיע" את הצד השני הן בטיעונים חדשים והן בהגשת ראיות אשר כלל לא צורפו בפתיחת התיק במהלך הדיון .
תצהירים ותצהירי עדות ראשית
בבית הדין הרבני אין דרישה כלל ל"תצהירים" – התצהיר אינו חלק מההליכים בערכאה הרבנית , זאת בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה המייחסת חשיבות רבה לתצהיר עד כדי כך שאי צירוף תצהיר יכול להביא למחיקת התביעה ואי צירוף תצהיר עדות ראשית אשר נסמך על עדות שמיעה יכול להביא אף הוא לדחיית התביעה .
עדים בבית הדין הרבני
אינם נזקקים להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמם ובאופן זה עדותיותיהם של חוקרים פרטיים מובאת לבית הדין ישירות מפיהם של החוקרים לנוכח בית הדין ובעלי הדין.
הם נחקרים ישירות ומיד על ידי בית הדין הרבני ולאחר מכן ע"י בעלי הדין כאשר מנגד בבית המשפט לענייני משפחה נדרשים בעלי הדין להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמם בכתב ומראש כולל את עדותם של החוקרים אשר נשכרו ע"י בעלי הדין.
בידם של החוקרים יש חומר ראייתי רב אותו הם נדרשים להגיש בתצהיר יחד עם הראיות עובדה זו יש בה לפגוע בחקירה הנגדית של בעל הדין שכנגד מעת
הוא יודע בדיוק רב מהו החומר הראייתי אשר בידי יריבו ומהו החומר הראייתי שאין בידיו וכך למעשה יכול להתכונן לחקירתו ולא "ליפול" בחקירה הנגדית שתיערך לו ומכאן הרי שעסקינן בפגם מהותי בחשיפת האמת.
בעלי דין
בבית הדין הרבני על בעל הדין להופיע אישית על מנת שבית הדין הרבני יוכל לשמוע באופן אישי את טענות בעלי הדין כמובן בנוכחות שני בעלי הדין.
בעלי הדין נדרשים להתייצב ונחקרים מיד עם תחילת הדיון ע"י בית הדין הרבני כבר בישיבה הראשונה התובע והנתבע נחקרים ארוכות בידי בית הדין, כאשר בבית המשפט לענייני משפחה ראשית טוענים באי כוח הצדדים בקד"מ וכב' בית המשפט פונה רק לעיתים רחוקות לצדדים עצמם.
מכאן עולה כי בעל הדין בבית המשפט לענייני משפחה יושב באולם, שומע את טיעוני עורכי הדין , את הערות השופט אך אינו לוקח חלק פעיל ולמעשה מוסתר על ידי עורך דינו כאשר כאמור לעיל בבית הדין הרבני בעל הדין הינו שחקן ראשי.
סעדים זמניים
בבית הדין הרבני סעדים זמניים ניתנים מיידית ללא כל צורך בתצהיר כאשר ביה"ד הרבני אינו מתנה את הוצאת הצווים בהפקדות כספיות ובערבויות צד ג' שכן לעיתים קשה לקבל ערבות צד ג' אשר אינו מעורב בהליכים ומנגד בבית המשפט לענייני משפחה סעדים זמניים ניתנים בקמיצה ובמשורה ועל מנת לזכות בסעדים זמניים כגון צו עיקול.
לדוגמא יש צורך להוכיח מרכיבים הקבועים בתקנה 362 לתקסד"א : קיום ראיות מהימנות לקיומה של עילה , מידת הנזק , תום הלב , סעד צודק וראוי וכו'…
ערעורים
ערעורים לבית הדין הרבני הגדול כרוכים באגרה ואין צורך בהפקדת ערובה למעט במקרים חריגים שבתי הדין סוברים כי יש צורך בערובה , יוצא איפה כי בעל דין חופשי לערער .
הערעור נשמע תמיד בעל פה בנוכחות בעלי הדין ואין בבית הדין הרבני הגדול מושג הקרוי "ערעור בהתכתבות", יצוין כי אפילו הארכת מועד להגשת ערעור ניתנת מתוך הבנה באופן שגרתי בו בזמן שבבית המשפט המחוזי לא תינתן הארכת מועד אלא במקרים יוצאי דופן ונדירים.
זאת ועוד, ערעורים לבית המשפט המחוזי כרוכים באגרה גבוהה למשעי מבית הדין הרבני ובהפקדת ערובה בסכומים גבוהים מאד והאזרח יעשה חושבים אם כדאי לו לערער בבית המשפט לעומת בית הדין שהשאלה הנה רטורית .
2. הבדלים טכניים -פרוצדורלים
- הבדל טכני מהותי שיש לעמוד עליו הוא סוגיית הטיפול בגיטין אשר מתבצע ע"י אותו הרכב בבית הדין הרבני אשר שומע את כל התיק בין הצדדים , בעוד שניתן היה בנקל
להפריד את הגיטין מההרכב המטפל בתיק ולמנות הרכבים רק לביצוע גיטין על מנת להקל על ההרכב המטפל בתיק כשם שבבית המשפט לענייני משפחה סעדים זמניים המתבקשים כגון צווי עיקול, צו עיכוב יציאה מן הארץ וכיו"ב מועברים באופן אוטומי לרשמים ולא מגיעים כלל לשופט הדן בתיק.
- בפגישה שהתנהלה במשרד הדתות לפני כחודש ימים בסוגיית השוואת תנאי בתי הדין הרבני אל מול בתי המשפט, אליה זומנתי כנציגת לשכת עורכי הדין הועלו מספר בעיות טכניות נוספות אשר ראויות לשינוי מיידי בבתי הדין, אמנה את עיקרם בקצרה:
- המבנים בבית הדין הרבניים ברוב הארץ הנם מבנים ישנים, מוזנחים בהשוואה למבנים של בתי המשפט בארץ אשר הנם מבנים בפני עצמם ,מכובדים ומפוארים.
- גם בערים כמו באר שבע לדוגמא כאשר בית הדין הרבני הנו במצב חדיש הוא יושב בתוך מבנה של משרדי ממשלה ולא כמבנה עצמאי כבתי המשפט.
- אתר האינטרנט של בתי הדין הרבניים הנו אתר אשר אינו נוח ואינו ידידותי למשתמש בו , גוזל זמן רב לחיפוש תיק לקוח דיני משפחה כאשר במשרד יש תיקים רבים המתנהלים בבתי הדין ולא ניתן להגיש דרכו דבר אלא הגשה באמצעות מייל או פקס אשר לא ניתן לקבל אישור על הגעת המייל או הפקס לבית הדין .
- בעוד שבבתי המשפט אתר נט המשפט הנו נוח ומעת לעת אף עובר שדרוגים בהתאם לצרכים , כמו כן ניתן להגיש דרכו ולקבל אישור מיידי על הגשת כתבי טענות.
- בית המשפט לענייני משפחה מוגדר בחוק בתי המשפט סע' 70 לחוק כבית משפט הדן בדלתיים סגורות ומשכך לא ניתן למצוא על קיר דלת כניסה לאולמות בתי המשפט את שמות הצדדים אלא רק מספרי תיק ,בעוד שבבתי הדין ברובם עדיין ברחבי הארץ ניתן למצוא שמות על קיר דלת הכניסה לאולם ,עובדה המפרה את כלל החסיון המוחלט בדיני משפחה .